היום של מנהל, בשמונה צעדים

1. 

   1

   קוראים את הסגל

   כל שחקן בא עם עמדה, תכונות גלויות ונסתרות, פוטנציאל, גיל ו־DNA של הזדקנות. הכוכבים ליד העמדות אומרים איפה הוא באמת שווה משהו. ההערכה של הצוות הצמוד עוזרת בהתחלה — ואז אתם מבינים לבד.

2. 

   2

   קובעים הרכב

   11 על המגרש, ספסל, בועטי הפנדלים והקרנות. גוררים על המגרש, או נותנים לעוזר להציע. הרכב לא נקבע? המשחק ייצא עם ההרכב הכי טוב שאפשר — אבל זה ההרכב של העוזר, לא שלכם.

3. 

   3

   טקטיקה

   מערך, מנטליות (חמש דרגות), לחץ, קצב, רוחב, קו הגנה, סגנון מסירה, והוראות אישיות. כל ידית עולה משהו — לחץ גבוה שורף כוח, קצב מהיר מייצר טעויות. ומהספסל, באמצע המשחק, אפשר לשנות.

4. 

   4

   המשחק החי

   ביום המשחק המנוע משחק אותו על השעון. אתם רואים את הזרם, את המגרש, את הסטטיסטיקה הציבורית, ומגיבים מהספסל: חילוף, מנטליות, צעקה. אפשר לעקוב אחרי כמה משחקים במקביל. בסוף: רייטינג, מצב רוח, קופה.

5. 5

   אימונים

   לכל שחקן מוקד אימון. הצעירים צומחים מהר, הבוגרים לאט, ואף אחד לא עובר את התקרה שלו — וככל שמתקרבים אליה, כל נקודה קשה יותר. אין תקרה מלאכותית לעונה.

6. 

   6

   השוק

   מכרזים (ההצעות של היריבים חסויות), שיחות עם שחקנים חופשיים (24 שעות, והסוכן מחליט), השאלות, וחידושי חוזה עם סעיפים. הסוכנים מדברים; החשבון מחליט.

7. 

   7

   כסף

   משכורות בכל שבוע, שער בכל משחק בית, ספונסרים עם סעיפי ביצוע, מענק ליגה, תחזוקת אצטדיון. הכלל: יחס שכר להכנסות מתחת ל־0.85. מי שעובר — העולם מגיב, לא המערכת.

8. 

   8

   האצטדיון והאוהדים

   מחיר כרטיס, הרחבות (כל מספר מושבים, המחיר עוקב), יציע אורחים, ספונסר על השם. מצב הרוח של האוהדים נבנה מרצף, מציפיות, מהגביע — ומזיז את הקהל בשער.

מה דורש תשומת לב, ומתי

עשר דקות ביום מספיקות. זה מה שהעשר דקות האלה מכילות.